וַיֵּ֨לֶךְ חִלְקִיָּ֜הוּ וַאֲשֶׁ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תוקהת [תָּקְהַ֗ת] בֶּן־חַסְרָה֙ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יוֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַיְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יהָ כָּזֹֽאת׃ (ס)
Und Hilkiah und die, die der König geboten hatte, gingen zu Huldah, der Prophetin, der Frau von Shallum, dem Sohn Tokhaths, dem Sohn Hasrahs, dem Hüter der Garderobe—jetzt wohnte sie im zweiten Viertel in Jerusalem—und sie sprachen zu ihr zu diesem Zweck.